שרית פילר מנוח

טלפון: 0546-585821
דוא"ל: smanoach@gmail.com

"כל אחד זוכר דברים אחרים, או זוכר את אותם הדברים אחרת... הזיכרון פעם מנפה, פעם מייפה ופעם מחפה, תמיד יישאר ייחודי וסובייקטיבי, כמו טביעת אצבע של הנפש. הגבול שבין זיכרונות לכאורה לבין זיכרונות של ממש מימי הילדות המוקדמת אינו ברור. הראשונים הם אלה שסופרו לך שוב ושוב, עד שהתקבעו בזיכרונך כאילו אתה חווית וגם זכרת אותם. השפעתם עליך אינה נופלת מן הזיכרונות האמתיים."
אמנון שמוש, מהעבר באת ואל העבר תשוב, הוצאת אביב, 2007: עמ' 43


ביצירותיה שרית מבקשת לחזור לנקודת זמן ומרחב הזרים לחלוטין לסביבתה היום-יומית: ציורי יערות המהדהדים את יערות אירופה, שבהם מצא אביה מסתור בזמן מלחמת העולם השנייה וכך ניצלו חייו. ציורים אחדים מתארים את אותו נוף בעיניו של נוסע ברכבת – מבט המחדד את המתח בין זיכרון חוויתי וזיכרון נרכש.

"גוף עבודות זה בוחן את הקשר 'גיאוגרפיה וביוגרפיה'. זהו מבט אל נופי אירופה מתוך זווית צפייה בנופי ארץ ישראל, היא מולדתי. זהו געגוע לנוף דמיוני, שמקורו בהעברה בין-דורית. השילוב בין הסיפורים שסופרו לי מפי אבי והניסיון שלי לדמיין את האירועים ולנסות להנציחם דרך הציורים. בעבודות אלה אני עושה שימוש בזיכרונות של אבי, כפי שעובדו בתודעתי שלי. כתוצאה מכך, במובן מסוים הנופים המצוירים תלושים וחסרי שורשים ואינם שייכים למקום ביוגרפי מסוים."

בהדרגה הדימויים הצורנים הופכים לדימויים ממטפוריים. חיבורה לנרטיב המנחה נעשה דרך תחושות, ושפתה הופכת להיות החומר, המרקם, הצבע (והיעדרו). לסגנון האינטואיטיבי, לתנועת היד המתפרצת, לשרבוט הספונטני – לכל אלה כוח הבעה רב. עבודותיה – ציורי שמן, מתוות, קולאז'ים ועוד – מפגינות עוצמה רגשית ואנרגיה חזותית. היערות הסבוכים – ספק אידיליים, ספק אפופי מסתורין – פינו את מקומם לעצים כרותים, שבהם מחפשת האמנית אותות. טבעות העץ הן צוהר לסיפורי אביה, אבל יותר מכך. עתה היא מתבוננת היישר ללבם של העצים ומבקשת לפענח את התצורות של טבעות הזמן, לשפוך אור על העבר, לגלות משהו על העתיד, משהו על עצמה, משהו על עצמנו.

"תוך התמקדות בעצים עצמם מצאתי מעין מכונת רישום להיסטוריה ארוכת שנים – כל טבעת גיל היא עדות אילמת לזיכרונות אילמים."

העיסוק בזיכרון, בין אם מדובר בזיכרון אישי, קולקטיבי או 'זיכרון החומר', וגם הנייר שהופך חזרה לעץ בעת תהליך העיבוד הציורי – אלה משקפים את התהליך המתמשך ביצירתה של שרית: מבט אחורה ומבט קדימה, מבט רחוק ומבט פנימה.

עיגולים ספירליים, מעין ״מעגלי תודעה״, בדומה ל״טבעות העץ״ שיצרה בעבר, הם לא רק שיקוף של חוויה חיצונית – זאת של האב, אלא גם של חוויה אישית – מעין טבעות זמן של העץ הפרטי שלה.
שרית ממשיכה להוליך אותנו פנימה, אל "הקופסה השחורה" שלה; רק יישור מבט אל תהומות הנפש יביא להשלמה ורגיעה.